החלטה
האם ניתן לראות בהמצאת כתב התביעה לנתבע 2 המצאה כדין לנתבעת 1 אשר לא התגוננה? זו השאלה העומדת להכרעה בהחלטה זו.
התביעה בתיק זה הוגשה בגין טענה של אי תשלום יתרת התמורה החוזית והוצאות כספיות נוספות בקשר לעסקה לאספקת אבן לפרויקט בנייה באנגולה, שנחתמה בין התובעת ובין נתבעת 1, חברה הרשומה באנגולה ושמקום מושבה שם.
בכתב התביעה נטען שנתבע 2 הוא מנהלה של נתבעת 1 וערב לכל חיוביה, וכן כי עמו נוהל המו"מ במשך כל תקופת ההתקשרות, מחשבונותיו הועברו כספים לצורך קיום העסקה, ועמו נחתם הסכם ההתקשרות. בכתב ההגנה טען נתבע 2 שהוא מעולם לא היה בעל מניות או מנהל בנתבעת 1, ואף לא בעל תפקיד בה, וכן כי לא הייתה לו כל זכות, כספית או אחרת, בפרויקט הבנייה או בעסקה לאספקת האבן, וכל מעורבותו התמצתה בכך שמכר עסקי אנגולי ביקש את מעורבותו הנקודתית בעסקה, בשל היותו מכר עסקי שמושבו בישראל.
לאחר שחלף הזמן הקבוע בתקנות להגשת כתבי הגנה, ולא הוגש כתב הגנה מטעם נתבעת 1, הוצאה לתובעת התראת חוסר מעש בקשר לנתבעת זו (הודעת העוזמ"שית מיום 8.7.13).
בתגובה להתראה הגישה התובעת בקשה לראות בהמצאת כתב התביעה לנתבע 2 המצאה כדין גם לנתבעת 1, וזאת מכוח תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
בהתאם להחלטותיי, לבקשה הוגשו תגובה, ותשובה לתגובה.
לאחר עיון בכל מה שהוגש הגעתי למסקנה שיש לראות בהמצאת כתב התביעה לנתבע 2 המצאה כדין גם לנתבעת 1, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.
בטרם אכנס לגופם של דברים אציין כי הצדדים דנו בהרחבה בשאלה האם ישראל מהווה פורם נאות לדון בתביעה זו, ברם דיון זה הקדים את זמנו. הטענה בדבר פורם בלתי נאות הינה טענה מקדמית שתידון בקשר לנתבעת 1, רק אם ולאחר שיובהר שכתב התביעה הומצא לה כדין, היא תתגונן ותטען בעניין זה (כפי שעשה נתבע 2 בכתב הגנתו). לפיכך, מקומו של הדיון בטענת הפורם הנאות, או הבלתי נאות, אינו במסגרת ההחלטה דנן.
כמו כן, אשלול כבר כעת את טענת נתבע 2 ולפיה על מנת להיכנס בגדר תקנה 482 לתקסד"א, היה על התובעת להגיש תחילה בקשה להיתר המצאה לחו"ל לפי תקנה 500 לתקסד"א. נתבע 2 נפל כאן לכלל טעות שכן ידוע שכאשר יש לנתבע שהוא תושב חוץ או חברת חוץ, מורשה בישראל (כמשמעותו בתקנה 482, כפי שיפורט להלן), לא רק שניתן לבצע המצאה לנתבע זה באמצעות המורשה, ללא צורך בצו המצאה אל מחוץ למדינה לפי תקנה 500 (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, עמ' 722; רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ ואח' נ' חיים חימו ואח' (פורסם בנבו), סע' 7), אלא שאף להפך, במקרה שבו מדובר בנתבע שמושבו בחו"ל, עדיף לבצע המצאה באמצעות מורשה המתגורר בארץ, מאשר לבקש מבית המשפט להורות על המצאה אל מחוץ לתחום, שאינה נדרשת ואינה חיונית (ראו, למשל, ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם, פ"ד לח(4) 309, 316).
תקנה 482(א) לתקס"א קובעת:
"הייתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור".
בהתייחס למונח מורשה לקבלת כתבי בי דין לצורך המצאה, המופיע בתקנה 482 לתקסד"א (כמו גם בתקנות 477 ו- 478 הקודמות לה), קובעת הפסיקה רף נמוך ולפיו די להראות קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע במידה כזו שסביר להניח שהמורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שנפתחו נגדו ואין צורך בהרשאה פורמלית שניתנה מהנתבע למורשה (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, עמ' 722, רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762, 768; רע"א 11556/05, הנ"ל בפסקה 6). בהמשך לכך, כאשר נתבע מסוים קיבל ייפוי כוח מנתבע אחר לפעול מטעמו בעניין מסוים, וההליכים שבהם עסקינן נפתחו בגין אותו ייפוי כוח, מתחזקת ההנחה בדבר קיום שיתוף פעולה מספיק המאפשר להניח שהמורשה יודיע לנתבע שנפתחו הליכים נגדו (ראו, למשל, ת.א. 1081/02 (מח' חיפה) צוורצברט נ' אדיג'יס (פורסם בתקדין), סע' 9 בהחלטה מיום 24.2.03).
ההלכה הנוהגת בעניין זה סוכמה ע"י כב' השופט מ. סובל במילים אלה (בת.א. 67438/08 בנק פאגי סניף רימונים נ' מנדל הוכאוזר ואח' (פורסם בתקדין)
"המבחן שיש ליישמו הוא מבחן ענייני ולא טכני. הדבר עולה גם מדרך ההשוואה לתקנה 482 לתקנות, בקשר להמצאה למורשה בהנהלת עסקים. תקנה 478 לתקנות מבהירה בס"ק(א), כי הגר בתחומה של המדינה יכול שיתמנה למורשה לקבלת כתבי בי-דין. משמע שאין צורך שהמורשה ישמש כשלוח במשמעות הטכנית של המונח, אלא די בכך שהקשר בין המורשה לבעל הדין יהיה בדרגת אינטנסיביות המגיע לרמה כזו, שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של בעל הדין הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו (ראה רע"א 39/89 ג'נרל אלקטריק קורפ' נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד מב(4) 762, 768). כך, יש לבחון את מידת האינטנסיביות הקיימת בין בעל הדין, למי שמוחזק כמורשה לקבלת כתבי בי-דין. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בעניין שוורצברט איתן שהוזכר לעיל, נפסק כי חזקה זו קיימת, על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר במיופה כוח, שהוא שלוחו של בעל הזכות, וכאשר מדובר בסכסוך לגבי אותה עסקה שבגינה ניתן ייפוי הכוח".
ומן הכלל אל הפרט. התכתובת והמסמכים שצורפו לבקשת התובעת, מעידים שגם אם נתבע 2 לא היה בעל תפקיד רשמי כלשהו בנתבעת 1, הוא קיבל ממנה סמכות רחבה לפעול ולתווך בינה לבין התובעת בעסקה לאספקת האבן, אותה עסקה שבגינה נפתחו ההליכים דנן. נתבע 2 לא מכחיש שבינו לבין מר ג'רום ספיי, מי שפנה אליו מטעם נתבעת 1 וערבו בעסקה, הייתה ויש הכרות עסקית. נתבע 2 גם מציין, שהסיבה שבגינה ביקש אותו ג'רום את עזרתו הייתה העובדה שהוא מתגורר בישראל, ולפיכך תיווכו יכול לסייע ביצירת ההתקשרות ובמימושה. סבורני שאין זה נכון לאפשר לחברות בחו"ל להעניק למאן דהוא בישראל סמכות לפעול בשמן בארץ בקשר לעסקה מסוימת, כאשר הדבר נוח להן, אך לאפשר להן לטעון להעדר קשר בינן לבין מי שהעניקו לו סמכות, כאשר הן נדרשות לצורך בירור מחלוקות הנובעות מאותה עסקה.
סוף דבר, בנסיבות מקרה זה, מתקיימת ברמת סבירות גבוהה החזקה שקיים קשר הדוק מספיק בין נתבע 2 לנתבעת 1 שבגינו ניתן להניח, שלכל הפחות, נתבע 2 יידע את נתבעת 1 על כך שנפתחו הליכים כנגדה. בהמשך לכך, ניתן לראות בהמצאת כתב התביעה לנתבע 2 המצאה כדין גם לנתבעת 1.
ודוק! האמור בסע' 13 באשר לטיב הקשר שבין נתבעת 1 לנתבע 2 מוביל אך ורק למסקנה שמתקיים ביניהם קשר מספיק לעניין ביצוע ההמצאה, אך אין בו מאומה היכול להעיד על היקף הסמכויות המדויק שהוענקו לנתבע 2 או על זכויות וחובות שהוענקו לו מכוח ההתקשרות שבין התובעת לנתבעת, ועניינים אשר יידונו לגופם במסגרת ההליך המשפטי.
בהתחשב במכלול הנסיבות, אאפשר לנתבעת 1 להגיש כתב הגנה עד יום 30.1.14. אם לא תעשה כן, תהיה רשאית התובעת להגיש נגדה עד יום 9.2.14 בקשה מתאימה.
לא יוגש מאומה עד יום 9.2.14 מטעם נתבעת 1 או מטעם התובעת, תימחק התביעה כנגד נתבעת 1 מחמת חוסר מעש, מבלי שתינתן החלטה נוספת בעניין.